אני, ואני - סיפור אהבה

מראה, מראה שעל הקיר...

זהו ש- ממש לא

מודה, אני מטפחת זוגיות עם עצמי

כבר תקופה ארוכה

אנחנו ביחד 28 שנה

מתקרבים ל29...

ומסתמנים להמשך קשר ארוך...

ארוך מאד

אני לא רוצה

לשנות את עצמי

אני מקבלת אותי כמו שאני

עם הטוב ועם הרע

אני מוכנה לסבול את המראה שלי על הבוקר
ואפילו את העצבנות וחוסר הנחמדות בשעות המוקדמות

לא משעמם לי איתי

אפילו די כיף

אפילו שזה רק אני

כשעצוב לי אני יודעת בדיוק מה להגיד בשביל לנחם אותי

וכששמח אני יודעת טוב מאד לשמוח איתי

זאת מערכת יחסים נטולת קנאה

נטולת מניעים נסתרים

חסרת אגואיזם

כל מה שאכפת לי זה מעצמי

באמת ובתמים

אני רק רוצה שיהיה לי טוב

ואני אעשה הכל בשביל לעזור לי להגשים את החלומות שלי

ממש איכפת לי ממני

יש שיסתכלו מהצד

ויגידו, מה זאת המערכת היחסים המעוות הזאת

אבל אני יודעת שהם סתם מקנאים

הם גם רוצים לנהל עם עצמם מערכת יחסים טובה כזאת

יש אנשים שלא מדברים עם עצמם

אני מדברת איתי כמה פעמים ביום,

ודואגת לשאול כל פעם, מה שלומך?
ואיך את מרגישה?
ואני עונה לעצמי בכנות

את האמת

בלי מגננות

ומכל הלב

יש שרוצים לשנות בעצמם משהו,

אני יכולה להבין את זה
אני יודעת שאני לא מושלמת

אבל דווקא הדפקטים הקטנים
הם אלו שהופכים אותנו למה שאנחנו

הם היחודיי שלנו

השן הקצת עקומה

השיער הלא ישר ולא ארוך

אפילו האצבע המוזרה,

היא חלק מהדבר הזה

חלק מהיישות הזאת

שנקראת אני

שלכל אחד יש אותה,

והוא רק צריך לדאוג לה

ולטפח אותה

מידי פעם לדבר איתה

ולהקשיב לה

לפנק, לקנות מתנות

לתת לה את התשומת לב והכבוד שמגיע לה

והכי חשוב- לא לקבל אותה כמובן מאליו

....

אין הבטחה שהיא תמיד תהיה שם

....

אז תקראו לי מגלומנית

ותקראו לי נרקיסיסטית

לי אין בעיה עם זה,

אני חושבת שזו מחמאה

מחמאה על טיב היחסים שלי עם עצמי

(על אנוכי אני אדבר בפעם אחרת)