יום שלישי, 7 בדצמבר 2010

חלום


(C) וינסנט ואן גוך

חלומות...


איזה מוזר זה חלום

איזה מוזר זה לזכור אותו
איזה מוזר זה שהוא נשאר איתך כל היום
שהמציאות החלופית שהתת מודע שלך יצר
נראית כל כך אמיתית
שכבר אי אפשר לדעת אם זה קרה או לא
והכי נורא
זה כשאתה רוצה שזה יקרה
אתה רוצה שזה קרה
כבר חווית אותו
אתה רוצה להמשיך מהנקודה שבו הוא נגמר

עד עכשיו אני מסתובבת עם תחושה כזאת
באסה, שזה לא קרה
תקווה, שאולי זה כן יקרה
בלבול, כי לא ידעתי בכלל שרציתי שזה יקרה
עצב, שזה בטח לא יקרה
תסכול, כי זה היה יכול להיות מגניב
אהבה, כי ככה זה הרגיש

אני לא יודעת איך קמתי
אם הייתי יכולה לחזור
הייתי עכשיו חותכת הכל והולכת הביתה
מניחה את הראש על הכרית
ונרדמת עם חיוך....

אבל אי אפשר לחזור
ובטח עוד כמה שעות
הטעם המתוק על השפתיים
יחזור להיות הטעם המר של הסיגריות
המחשבה על התקווה
תחזור להיות המחשבה על המציאות

ואני
אני אשאר כמו שהייתי
אני אשאר איפה שהייתי
עם הפסקה של 6 שעות
6 שעות מליל אמש
שבהן לרגע
כנראה לשבריר שניה
הכל היה יותר טוב
הכל היה מושלם

היתה לי מציאות חלופית
מציאות שבה עשיתי הכל כמו שצריך
שבה ידעתי להגיד את כל המילים הטובות
שבה לבשתי לבן
שבה חייכתי המון
שהכל היה תמים
מציאות שהיא בעצם חלום

אבל לא, אני פה
לא בחלום
לא בנכון
אני כאן.....




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה