יום שני, 11 באפריל 2011

סלסלת הרגשות שלי

אני שונאת לפחד
באמת
רגש מיותר
מבחינתי אפשר להעביר אותו הלאה
עדיף לא לפחד
האדרנלין הזה של הפחד לא עושה לי טוב

אני שונאת להיות עצובה
מה הקטע
מה זה בדיוק נותן לי
עצב
סתם מעציב
ולבכות זה ממש לא כיף

אני גם שונאת לקנא
זה מרגיש לי לא נכון
מרגיש לי לא טבעי
מרגיש לי לא בסדר

אני שונאת להתגעגע
שונאת להתגעגע אליך
שונאת להתגעגע אליי
שום דבר טוב לא יוצא מגעגוע

אני שונאת לשנוא
שנאה זה רע
זאת מילה כזאת קשה
לא רוצה להשתמש בה יותר

אני לא אוהבת לרצות
לרצות משהו זה אומר שאין לך אותו
ולמרות זאת אתה רוצה
לא רוצה לרצות יותר

אני לא אוהבת לאהוב
לאהוב זה לא תמיד טוב
לא רוצה לאהוב יותר
לא רוצה להשתמש במילה הזאת יותר

אני לא אוהבת להרגיש
זה מבלבל
זה מוציא אותי מאיזון

אבל אם יש דבר אחד
שאני ממש שונאת
ואפילו די מעציב אותי
ואני לעיתים מקנא במי שכן
ומפחדת שזה לא יקרה
ומתגעגעת למתי שזה היה
אני הכי הרבה לא אוהבת לא לאהוב

סלסלת הרגשות האישית שלי
מזל שאני אני,
אחרת לא הייתי מתמודדת

יום שני, 4 באפריל 2011

רק רגע

הרגע שאני הכי שונאת זה הרגע שאחרי
זה מוזר, אני יודעת
זאת לא הכוונה
אבל באמת
כשחושבים על זה רגע
הרגע הזה שלפני, הוא הרגע האחרון שזה בידיים שלך
הרגע שבו עדיין יש לך שליטה
שאתה עדיין לא מתחרט
שאתה עדיין יכול לשנות
להוסיף
להוריד
לברוח
לרוץ
לעשות מה שאתה רוצה

כי רגע אחר כך
שנייה אחר כך
זהו
זה כבר לא אצלך
זה כבר לא שלך

ברגע שאחרי אתה תלוי
חושב
מנתח
מצפה
מתבייש
מסמיק
ושום דבר לא כי אתה רוצה
לא כי אתה בוחר בזה

זהו, זה כבר לא הרגע שלך

חיכית לרגע הזה
חיכית לו תקופה
והנה הוא מגיע
עכשיו ברגע זה ממש
ועבר
וכל הציפייה
וכל התכנונים
מתגמדים
נעלמים
מפנים מקום לרגעים חדשים

והם, הם צורכים את אותה אנרגיה
אם לא יותר
שוב לחכות
שוב לתכנן
שוב
ושוב ושוב
ואז גם הם חולפים

מלא רגעים

ויש את הרגעים האלה
המשמעותיים ממש
אלא שבונים עליהם הרים וגבעות
אלא שנדמה שבהם נכבוש את העולם
ואחריהם הכל יראה ורוד יותר
הכל יהיה טוב יותר
אלא הרגעים הכי מבלבלים
כי גם הם עוברים
והעולם לא נכבש
והכל נשאר אותו צבע, אותו דבר, פחות או יותר
ועכשיו מה?

אבל הכי מעצבנים אלו הרגעים הלא מתוכננים
אלה שפתאום קורים
בלי התראה מוקדמת
בלי ציפייה
לא נותנים לך להנות מהם
ישר ולעניין
קח או תלך
טוב או רע
גם הם לא בשליטתך

אז נכון, יש לי בעיה עם שליטה
מודה
אני מעדיפה להיות בה
מעדיפה לנצור אותה
לאחוז בה חזק

כי ברגע שהיא כבר לא אצלי
היא אצל מישהו אחר
ואז זה כבר הרגע שלו

ולא ממש בא לי לחלק ככה רגעים לכל מי שרק רוצה
או ליתר דיוק
לכל מי שרק לוקח


יום שישי, 1 באפריל 2011

לאבד אותך

אני לא יודעת בדיוק איך זה קרה
או בדיוק מתי
אני מנסה לחבר את החלקים
מנסה לסדר את האירועים
אבל הזמן
הוא ערמומי
הוא גורם לנו לשכוח
הוא גורם לדברים הרעים להתגמד
ולדברים הטובים להתעצם

אני מסתכלת אחורה
ואני זוכרת רק את הטוב
רק את הרגעים היפים
את המגע
את העובדה שתמיד היית לצידי
את הקלות
את הרכות
אותך
כמו שהיית

לא כמו שאתה נראה עכשיו
אבוד
מבולבל
בודד
כבוי
כל כך כבוי

אני מנסה להזכר מה עשיתי
איך גרמתי לכל זה לקרות
ואלי זה היה בכלל אתה
אולי זה לא רק אני
אבל הכי קל להתנער מאחריות
אני יודעת

אני יודעת שאם רק היית שם יותר
אם הייתי מקדישה לך את הזמן
אם היית מטפלת
אם הייתי אוהבת
אם לא הייתי אני

אולי אז ביקום אחר
היית פה

אבל הוא אמר שכלום לא יעזור
שאין מה לעשות
יש דברים שאי אפשר לקנות בכסף
ושאני אצטרך למצוא תחליף

אבל הוא לא יהיה אתה
אתה היית ותמיד תהיה הראשון שלי

היה שלום מחשב נייד יקר....