יום חופש מהחיים
שכבתי במיטה עד ארבע אחר הצהריים
ואז התחלתי להרגיש רגשות אשם
זה קטע כזה
שמהרגע שאתה מתחיל להיות סטודנט
כל הזמן יש לך רגשות אשמה
כל מה שתעשה, אם זה לא קשור ללימודים
מלווה ברגש הזה
מלווה ברגש הזה
גם כשאני בלימודים
גם כשאני לומדת
אפילו שאני קמה ב7 בבוקר לשיעור הראשון
כל הזמן הרגש הזה איתי
הוא הכי מעצבן כשאני מחליטה לקחת הפסקה
כשבא לי רגע לשבת ולראות טלויזיה
לצאת בערב עם חברים
או סתם לשתות קפה בסבבה
אז הוא צועק
כשבא לי רגע לשבת ולראות טלויזיה
לצאת בערב עם חברים
או סתם לשתות קפה בסבבה
אז הוא צועק
הוא מגביר את הווליום
צורח עליי "למה את לא לומדת!"
ואני שומעת
מתקפלת
מרכינה את הראש
ומודה
הוא צודק
אני אמורה ללמוד
אני אמורה
לפעמים אנחנו מתווכחים
ולפעמים אני גם מנצחת
נגיד יום אחרי שהגשתי עבודה
הוא יושב בשקט בצד
עדיין שם
אבל בשקט
משתעל לו מידי פעם
שאני אזכור
אז היום מהבוקר
הוא שתק
כאב לי הראש
אבל אז בארבע הוא התחיל לדפוק לי על הראש
בום , בום, קומי!
יש עבודה אחרת לשבוע הבא...
אז קמתי,
התקלחתי
לקחתי שני אדוויל להפסיק את הדפיקות
התקלחתי
לקחתי שני אדוויל להפסיק את הדפיקות
והתיישבתי מול המחשב
בהיתי במסך
בהיתי במסך
אני עדיין בוהה
סיכמנו ביננו שאני אשאר ככה לפחות עוד שעה
אז אני בוהה
והוא שותק
לפעמים אני עושה כאילו אני לומדת מקווה שהוא לא שים לב
ואז נזכרת שהוא בתוך הראש שלי
די קשה לעבוד עליו
תכלס, לו הרבה יותר קל לעבוד עליי
ועובדה שרוב הזמן הוא מצליח
למה אי אפשר לסמן פה : גאוני, או כל כך נכון, או אוניברסלי. ינעל העולם.
השבמחקאני מקווה שתלמדי, וגם אני, להתעלם מההרגשה הבסה"כ טיפשית הזאת, נכון שהיא חיובית באיזשהו מקום, אבל צריך תמיד לזכור, שאנחנו לא אומרים להיות משועבדים לעבודה שלנו, אז בטח לא ללימודים שלנו.
כל דבר שאנחנו עושים, ב 80 שנה ( במקרה הטוב ) שיש לנו בעולם הזה, אמור להיות אך ורק בשבילנו, פאק אלטרואיזם, אז תני לעצמך חופש וקיבינימט תרגישי עם זה טוב, אחרת אני אבוא ואני אפרק את התת מודע שלך מכות רצח.