חיה בסרט - פארודיה סוג ח'

מכירים את ההרגשה

שמישהו יושב למעלה

מסתכל עליכם

בוחן איך תגיבו

בוחן מה תעשו

אבל רוב הזמן

צוחק

צוחק מלא

כי החיים שלכם מצחיקים

לא מכירים?

אני כן

יותר מידי טוב

יותר מידי לעומק

יותר מידי שנים

אני לא חושבת שאני ממש שונה מכולם

לא חושבת שאני יותר טובה

או פחות טובה

אני די ממוצעת

די כמוך וכמוך

אין יחוד גדול

שאמור לגרום לו לשבת

ולהתסכל דווקא עליי

אבל זה לא הגיוני

לא הגיוני

שהחיים שלי נראים כככה

כמו בדיחה על חיים של מישהי אחרת
שהיא קצת כמוני,
רק שאצלה

הכל הולך טוב

ואצלי הכל כמעט הולך טוב

אני נופלת

אני שוכחת

אני מאבדת
אני מוצאת את המשקפים אחרי שעה של חיפוש

- על הראש

ואת הטלפון הנייד

- ביד, כי אני מדברת בו

אני סלאפסטיק מהלך רוב הזמן

והאירוניה -

אני בכלל לא אוהבת סלאפסטיק

להפך!

למה סיפור שאמור להתחיל טוב

מתחיל רע

וסיפור שאמור להיגמר טוב

נגמר בזוועה

למה יש לו פה קטן

ואו עיניים גדולות

או לב מאבן

וים של בחורות

ולמה השמלה האדומה שתפרתי בעצמי

לנשף

התבררה כשקופה

למה כשיורד עלי גשם,

אז המטריה נשברת

המגף נקרע

והרכב הראשון שעובר

משפריץ מים על כולי

למה כשאני מאחרת לטיסה

המטוס ממריא

ולמה כשאני לוקחת פניה

זאת תמיד

אבל תמיד

הפניה שהכי לא צריך לקחת

זאת הפניה שתוביל אותי לחירייה...

לא נמאס לו למעלה לראות קומדיות

ודרמות

לא בא לו איזה סרט נעורים חמוד

איזה משהו רומנטי

משהו שעובד טוב

משהו עם התחלה טובה

עם אביר על סוס לבן ונסיכה

במקום זה

הסרט שלי

הסרט היחידי שבו אני הדמות המרכזית

הוא פארודיה סוג ז'

סליחה אפילו לא...

פארודיה סוג ח'

מקווה שלפחות אתכם זה מצחיק

הארנב הלבן. ג'פרסון איירפליין

ביום רביעי הקרוב מגיעים לארץ שאריות מההרכב המיתולוגי jefferson airplain

תחת שם הלהקה "הוט טונה"

ושמעתי ממקור מהימן שהם יבצעו את השיר White rabbit, אומנם בלי קולה המדהים של גרייס סילק, אבל בכל זאת

אז לרגע האירוע ההיסטורי
מילות השיר ה"הארנב הלבן" בתרגום חופשי... (מומלץ להפעיל את הלינק לשיר שלמטה לפני)

One pill makes you larger גלולה אחת עושה אותך גדול
And one pill makes you small וגלולה אחת עושה אותך קטן
And the ones that mother gives you ואחת שאמא נתנה לך
Don't do anything at all לא עושה שום דבר בכלל
Go ask Alice לך תשאל את אליס
When she's ten feet tall כשהיא בגובה של 3 מטר

And if you go chasing rabbits ואם תלך לרדוף אחרי ארנבים
And you know you're going to fall ואתה יודע שתיפול
Tell 'em a hookah smoking caterpillar תגיד להם שזחל מעשן נרגילה
Has given you the call הוא זה שקרא לך
Call Alice תקרא לאליס
When she was just small כשהיא היתה רק קטנה

When men on the chessboard כשהאיש על לוח השחמט
Get up and tell you where to go קם ואומר לך לאן ללכת
And you've just had some kind of mushroom ובדיוק היתה לך איזושהיא פטריה
And your mind is moving slow והראש שלך עובד לאט
Go ask Alice לך תשאל את אליס
I think she'll know אני חושב שהיא תדע

When logic and proportion כשההיגיון והיחסיות
Have fallen sloppy dead נפלו מתים
And the White Knight is talking backwards והאביר הלבן מדבר הפוך
And the Red Queen's "off with her head!" והמלכה האדומה "ערופה את ראשה"
Remember what the dormouse said; תזכור מה עכבר הסף אמר
Keep YOUR HEAD תשמור את הראש שלך

http://www.youtube.com/watch?v=tOyasacx9vQ&feature=related

יום רביעי, רידינג 3, 22:00

הצד השני של הבר - הלוחשים VS הצועקים

מכירים את אלה,

שעומדים בצד של הבר

נשנעים על הקיר

מחזיקים בדרך כלל איזה כוס בירה

ומחכים

מחכים שמישהי תעבור

ואז הם מפעילים את מהלך הזהב

הם לוחשים
"איזו חמודה"
או "ואו, איזה יפה את"
אולי היא תשמע

אולי לא

ביננו, נראה לי שהיא שמעה

אבל אף אחת לא רוצה בחור לוחש
היא רוצה בחור שלא מתבייש לבוא אליה
להסתכל לה בעיניים

ולומר " ואו, איזה יפה את"

הלוחש, הוא חלק מהקיר, מבחינתה

נכון,
הוא הרים לה את האגו

והגב קצת התיישר לה אחרי שהיא עברה אותו

אבל זהו

בזה זה מתחיל

ובזה זה נגמר

ומצד שני,

יש את הצועקים

מכירים אותם?

אלה שבקול רם ובלי בושה

צועקים

"בובה"
כאילו הם בשוק מחנה יהודה
כאילו היא סחורה

וכשהיא לא מגיבה מתחיל תהליך
"בואי רגע"
"נו, אמרתי בואי"
והיא, היא בשלה,
הרי אף בחורה לא רוצה בחור צועק.
היא ממשיכה ללכת עוד צעד
ואז מגיע המהפך

הוא מבין שהוא צריך לעשות משהו קיצוני

כי זה יגרום לה לבוא אליו

ואז, אז הוא מגביר את הקול (אפילו יותר)
וצועק
"בואנה, איזו כונפה"
כאילו זה,
זה מה שיגרום לה לעצור

לחשוב לעצמה
"ואו, הוא בטח בחור איכותי,
אני לא רוצה לפספס אחד כזה,
אחד שיעריך אותי כל חיי,

שידע בדיוק מי אני"
ומסתובבת...

ממש

פעמיים

אפילו שלוש

אבל באמת, מה המטרה שלהם?
לצעוק, ללחוש
להשיג תשומת לב?
השגתם, אבל איזו?

ובאיזה מחיר?
ואיך אתם מצטיירים בעיניי הסביבה

ואיך אתם מצטיירים בעינכם

אנחנו לא מחפשות בין הצללים

ואנחנו לא מחפשות מישהו שילחש או יצעק

תכלס, אנחנו מחפשות מישהו רגיל
מישהו אמיתי

וגם, וזה די חשוב

אז תרשמו

אנחנו לא מחפשות משפטי פתיחה קלישאתיים

לא "אבא שלך גנן או דגן" או ווטאבר

לא "את כל כך יפה שזה מחמם אותי"

ובטח שלא "מה את רוצה לארוחת בוקר"

די עם השטויות האלה

נמאס לכולנו

מיצינו

תעשו לעצמכם ולה

ולי...

טובה

בבקשה

כי כבר נמאס לי לשמוע את השטויות האלה מהצד השני של הבר

הגיגיי סוף הלילה

הלילה נגמר

מתנדנדים הביתה

כל הרחוב מתנדנד

השעה כבר 4 בבוקר

חלומות מנופצים

הראש מורכן

עכשיו מתרכזים בצעדים

לא ליפול

לא למעוד

רק להגיע בשלום

אתה כבר לא זוכר כמה שתית

כבר לא זוכר כמה שילמת

מנסה להזכר עם מי התחלת

למי חייכת

בשעה 4 בבוקר, כולם מחייכים

אבל חיוך של אלכוהול

חיוך אחר

חיוך של בישום

של שיכרות

אתה לא יודע באמת מה עומד מאחוריו

אולי שריר לא רצוני של הפנים

אולי המוח לא יכול לעצב אף הבעה אחרת

אולי זה ממש לא משנה לך

העולם מסתובב

או אולי זה אתה

הוא מסתובב ממש מהר

אתה רוצה לשבת

רוצה לשכב

אבל זה לא עוצר את העולם

הוא ממשיך להסתובב

ממשיל את עצמו למציאות

המציאות שלא נגמרת

שלא מפסיקה להסתובב

בין אם נרצה ובין אם לא

כבר לא ממש איכפת לך

אתה רוצה שזה יפסיק כבר

בתחילת הערב
היית מסודר

היית שקול
אמרת "היום לא עושים שטויות"
עכשיו אתה מנסה להזכר למי אמרת את זה בכלל

את המילה שקול את בקושי מצליח להגות
הל' קשה לביטוי

גם המילה "לא" קשה לביטוי

המחשבה היחידה בראש
היא "זאת הפעם האחרונה, אני נשבע"
ואתה יודע שאתה משקר לעצמך

אבל אתה ממשיך

מחר תאשים את האלכוהול בשקר הזה

ומצד שני אתה אוהב את ההרגשה

ההרגשה של השקט במוח

של החוסר היגיון

של החוסר רצון בלמצוא היגיון

אתה לא ממש חושב

אתה לא מפתח תיאוריות

לא בונה חומות

לא מרים מגננות

אתה מת על זה

זה נדיר

בעיקר עם מוח כמו שלך

אם היית יכול היית חי ככה

אבל אי אפשר

אתה יודע שזה זמני

אתה יודע שזה מזויף

אתה יודע שזה בזכות השתייה

בזכות הבירה

הויסקי

הצ'ייסר

אתה מגיע הביתה

נשכב על המיטה

העולם ממשיך

בחוץ הכל כרגיל

בפנים אתה מבולבל

אתה לא יודע מה נכון

מה לא נכון

אתה מתלבט אם להחליף בגדים

אבל אין לך כוח

קר

אתה לבד

אתה מסתכל על המיטה

ומתחרט טיפה שלא הבאת את ההיא

אבל אתה לא זוכר את שמה

עדיף ככה את אומר לעצמך

מדליק את המערכת

שם את הדיסק האהוב עליך

מדליק סיגריה ומביט בתקרה

בתקרה הלבנה

אתה מתחרט

אתה מצטער

אתה יודע שעשית שטויות

אולי לא היום

אבל מתישהו

עשית דברים שאי אפשר לשנות

שאי אפשר לקחת חזרה

אולי,

אולי אם היית עושה דברים אחרת

אז הכל היה נראה אחרת

לא היית שוכב עכשיו שיכור

עם בגדים

בדירה תל אביבית

על מיטה קרה וריקה

אתה חושב על אלו שעשו דברים אחרת

אם להם יותר טוב

אולי אין לך כזה מזל כמו שחשבת

אולי אתה צריך לעשות שינויים

ואולי לא

אולי אתה שיכור מידי

ולא באמת איכפת לך

אולי לזה כיוונת

זאת היתה המטרה

לא לחשוב על הדברים האלה

לא להכיר בהם

להכהות את המחשבות לפני שהן מגיעות

ואולי לא

אולי אתה נרדם

ואולי לא

אולי אתה ער

ואולי לא

מה שבטוח מחר בבוקר
בראש צלול
האלכוהול ימשיך לשקר ויגיד

"טוב, זאת היתה הפעם האחרונה"
ואתה תחייך ותהנהן

אבל בפנים תדע

שזאת לא כל התמונה...

(שיר מומלץ לשמוע ברקע)

http://www.youtube.com/watch?v=5_B9uWjSrzs&feature=BF&list=PLDDF4E6777C941D3A&index=3

רגע של רחמים עצמיים

חזרה לילדות

או ליתר דיוק
חזרה לרחמים העצמיים
לחיקה של אמא

יש רגעים כאלה
שבו כל מה שבא
זה חיבוק מאמא
בגילי המופלג, אמא לא מסתובבת סביבי,
וחיבוק הוא כבר לא דבר מובן מעליו
אבל הרחמים העצמיים
הם עדיין שם
והם מגיעים ברגעים הכי מוזרים

כשיורד גשם,
ביום הכי גשום שהיה
ואין מוניות
אז אני נאלצת ללכת ברגל
והרוח שברה את המיטריה
והטיפות הרטיבו את הסיגריה
והמכונית שעברה השפריצה על כולי מים
סף הרחמים מתמלא
וגולש דרך העיניים
וכל מה שבא לי באותו רגע...
זה חיבוק, חיבוק של אמא

או בבוקר, מוקדם
אחרי שעתיים שינה
בגלל שכל הלילה הכנתי עבודה
לא כי נהנתי ויצאתי לבלות
כי הייתי חייבת
והשעון המעורר לא מפסיק לצלצל
והעיניים מסרבות להיפתח
והכרית כל כך נוחה
והשמיכה כל כך חמימה
והדבר האחרון, בעולם
שאני רוצה, זה לקום
אז, סף הרחמים מתמלא
וגולש דרך העיניים
וכל מה שמתחשק לי באותו רגע...
זה חיבוק, חיבוק של אמא

ולפעמים, אחר הצהריים
כשאני חוזרת מהלימודים
עם האוטו
והשעה כבר שש
והפקקים מייאשים
ואין חניה
ועשרות סיבובים
ואפילו החניון מלא
ואין מקום על האדום לבן
ואין מוצא
אין פתרון
ואפילו המוזיקה ברדיו כבר לא מהווה נחמה
אז, סף הרחמים מתמלא
וגולש דרך העיניים
וכל מה שמתחשק לי באותו רגע...
זה חיבוק, חיבוק של אמא

והכי הרבה, כשאני חושבת על החיבוק הזה
וכמה שהוא זמני
ושזה לא כמו פעם
כשהייתי ילדה
והוא לא תמיד שם
וצריך להגיע אליו
צריך להגיע אל אמא
אז, סף הרחמים מתמלא

והכוס מתמלאת בהתאמה
באלכוהול
ויסקי, בירה, קוניאק, ערק
זה לא משנה
משהו חם
משהו קר
שיזרום בגרון
שיכהה את המוח
ויוריד את סף הרחמים
כי אנחנו כבר לא ילדים
ואין כמו להטביע את הדמעות
ככה זה אצלנו
אנחנו מבוגרים

לחיים...

אני, ואני - סיפור אהבה

מראה, מראה שעל הקיר...

זהו ש- ממש לא

מודה, אני מטפחת זוגיות עם עצמי

כבר תקופה ארוכה

אנחנו ביחד 28 שנה

מתקרבים ל29...

ומסתמנים להמשך קשר ארוך...

ארוך מאד

אני לא רוצה

לשנות את עצמי

אני מקבלת אותי כמו שאני

עם הטוב ועם הרע

אני מוכנה לסבול את המראה שלי על הבוקר
ואפילו את העצבנות וחוסר הנחמדות בשעות המוקדמות

לא משעמם לי איתי

אפילו די כיף

אפילו שזה רק אני

כשעצוב לי אני יודעת בדיוק מה להגיד בשביל לנחם אותי

וכששמח אני יודעת טוב מאד לשמוח איתי

זאת מערכת יחסים נטולת קנאה

נטולת מניעים נסתרים

חסרת אגואיזם

כל מה שאכפת לי זה מעצמי

באמת ובתמים

אני רק רוצה שיהיה לי טוב

ואני אעשה הכל בשביל לעזור לי להגשים את החלומות שלי

ממש איכפת לי ממני

יש שיסתכלו מהצד

ויגידו, מה זאת המערכת היחסים המעוות הזאת

אבל אני יודעת שהם סתם מקנאים

הם גם רוצים לנהל עם עצמם מערכת יחסים טובה כזאת

יש אנשים שלא מדברים עם עצמם

אני מדברת איתי כמה פעמים ביום,

ודואגת לשאול כל פעם, מה שלומך?
ואיך את מרגישה?
ואני עונה לעצמי בכנות

את האמת

בלי מגננות

ומכל הלב

יש שרוצים לשנות בעצמם משהו,

אני יכולה להבין את זה
אני יודעת שאני לא מושלמת

אבל דווקא הדפקטים הקטנים
הם אלו שהופכים אותנו למה שאנחנו

הם היחודיי שלנו

השן הקצת עקומה

השיער הלא ישר ולא ארוך

אפילו האצבע המוזרה,

היא חלק מהדבר הזה

חלק מהיישות הזאת

שנקראת אני

שלכל אחד יש אותה,

והוא רק צריך לדאוג לה

ולטפח אותה

מידי פעם לדבר איתה

ולהקשיב לה

לפנק, לקנות מתנות

לתת לה את התשומת לב והכבוד שמגיע לה

והכי חשוב- לא לקבל אותה כמובן מאליו

....

אין הבטחה שהיא תמיד תהיה שם

....

אז תקראו לי מגלומנית

ותקראו לי נרקיסיסטית

לי אין בעיה עם זה,

אני חושבת שזו מחמאה

מחמאה על טיב היחסים שלי עם עצמי

(על אנוכי אני אדבר בפעם אחרת)

החורף בבר

חורף

בבר חורף זה תמיד אחרת

קר יותר

חמים יותר

אני יודעת ביום חורפי אמיתי

הדבר האחרון שבא לעשות

זה לצאת מהפוך

להתלבש

ללכת ברחוב

ולהגיע לבר
אני יודעת - זה קשה

גם ההחלטה על המלתחה היא בעיתית

ארוך

קצר

כי בפנים יהיה חם

אבל עד אז

אוי כמה קר....

הפתרון, גברותי ורבותי - שיטת הבצל

ולא הריגשית

שיטת הבצל בלבוש

שכבות

שכבות

וכמובן האקססוריז - הכי כיף

כפפות

חותלות

חצאי כפפות

צעיפים

כובעים

מגפים

מטפחות

וזה לא נגמר...

טוב, נסחפתי קצת, אני יודעת

מה שבאמת רציתי לומר

זה שאחרי כל התלבטויות

הדיונים עם העצמי

והניסיון הנואש להבין, איפה יותר קר בבית או בחוץ

כשכן מחליטים לצאת - זה שווה את זה

אלכוהול וחורף זה נוסחא מנצחת

הויסקי שיורד בגרון באיטיות

הבירה שפתאום זה לא נורא אם היא לא קפואה

הערק, שמחמם הכל

וכמובן האווירה בבר....

הצפיפות

פתאום היא טובה

החום האנושי

הוא כייפי

וכמובן הרצון במגע

הרצון עולה, כי קר

וכי הגיע הזמן להצטייד לחורף

נכון הדרך קשה, להגיע

לחזור

אבל מזל שמישהו המציע את המושג - מונית...

ומזל שהן עוברות כל הזמן ברחוב

אז כשאתה יושב בבית ומתלבט

תחשוב שוב על האלכוהול

תחשוב על החמימות

תחשוב שבבית תמיד מרגיש הרבה יותר קר

ואולי בחוץ לא כזה נורא

וגם אם כן...

ברגע שתצא זה עניין של דקות

והנה אתה שם,

בבר

ו

חלום

(C) וינסנט ואן גוך

חלומות...

איזה מוזר זה חלום

איזה מוזר זה לזכור אותו
איזה מוזר זה שהוא נשאר איתך כל היום
שהמציאות החלופית שהתת מודע שלך יצר
נראית כל כך אמיתית
שכבר אי אפשר לדעת אם זה קרה או לא
והכי נורא
זה כשאתה רוצה שזה יקרה
אתה רוצה שזה קרה

כבר חווית אותו

אתה רוצה להמשיך מהנקודה שבו הוא נגמר

עד עכשיו אני מסתובבת עם תחושה כזאת
באסה, שזה לא קרה
תקווה, שאולי זה כן יקרה
בלבול, כי לא ידעתי בכלל שרציתי שזה יקרה
עצב, שזה בטח לא יקרה
תסכול, כי זה היה יכול להיות מגניב
אהבה, כי ככה זה הרגיש

אני לא יודעת איך קמתי
אם הייתי יכולה לחזור
הייתי עכשיו חותכת הכל והולכת הביתה
מניחה את הראש על הכרית
ונרדמת עם חיוך....

אבל אי אפשר לחזור

ובטח עוד כמה שעות
הטעם המתוק על השפתיים
יחזור להיות הטעם המר של הסיגריות
המחשבה על התקווה
תחזור להיות המחשבה על המציאות

ואני
אני אשאר כמו שהייתי
אני אשאר איפה שהייתי
עם הפסקה של 6 שעות
6 שעות מליל אמש
שבהן לרגע
כנראה לשבריר שניה
הכל היה יותר טוב
הכל היה מושלם

היתה לי מציאות חלופית
מציאות שבה עשיתי הכל כמו שצריך
שבה ידעתי להגיד את כל המילים הטובות
שבה לבשתי לבן
שבה חייכתי המון
שהכל היה תמים
מציאות שהיא בעצם חלום

אבל לא, אני פה

לא בחלום
לא בנכון

אני כאן.....

http://www.youtube.com/watch?v=nkvLq0TYiwI

בוקר טוב

תודעת בוקר

בבוקר התודעה עובדת אחרת

המחשבה פחות הגיונית

אבל נראית הכי הגיונית שאפשר

אני אסביר, ואנמק,

נניח אני צריכה להגיע ללימודים ב08:30
אז בלילה אני עושה חישוב:

- לוקח להגיע ללימודים – 45 דק'
- צריך לקנות קפה – 5 דק'
אז אני צריכה לצאת ב07:40
-להתקלח – 10 דק'
- להחליט מה ללבוש ולהתלבש – 10 דק'
-שיער + איפור – 3 דק'
- להסדר תיק – 2 דק'
- לצאת מהבית אחרי בדיקה שלא שכחתי כלום – 5 דק'
משמע – צריך לקום ב07:10
וליתר ביטחון נכוון שעון גם ל07:05....

נשמע הגיוני, נכון?
יופי

ואז מגיע הבוקר
- טר,טר,טר, טר - (השעון מצלצל)
07:05 - אני עייפה

פתאום כל הזמנים מתקצרים
פתאום לא צריך 45 דק נסיעה
אני אסע מהר
ודרך איילון
אז אני אגיע תוך רבע שעה

-נודניק-

מי צריך עשר דקות למקלחת – זה מלא זמן
מספיק 3 דק'
אני לא אחפוף
רק להסתבן
חפפתי אתמול

-נודניק-

אני יודעת מה ללבוש, תכלס אין כזה מגוון
ג'ינס
חולצה שחורה
וסיימנו
מקסימום אני אגוון במגף אדום
כמה זמן זה יקח? דקה...

-נודניק-

מי צריך סנדוויץ

-נודניק-

יהיה בסדר

-נודניק-

רק עוד קצת

-נודניק-

אולי אני אוותר על השיעור הראשון...
גם ככה הוא לא כזה חשוב
גם ככה אם אני עייפה
אני לא אצלי להתרכז
... אז זה באמת לא משנה

טלפון:
אבא: "מיה, את ערה או במילא הטלפון צלצל"
ערה...
אבא: "יופי, כי השעה כבר שמונה ורבע"
מה?!?!?

מזל שבלילה לפני, זכרתי לכוון את השעון הנוסף
חבל שלאבא שלי יש עוד כמה דברים לעשות בבוקר
ולהעיר אותי לא בראש מעיניו...

הבלדה לזמן

זמן

מושג יחסי שכזה

אני רק צריך עוד זמן

זמן

הזמן מרפא

חכי שהזמן יעבור

זמן

אין לנו יותר מידי ממנו

אין לי ממש הרבה ממנו

יש לי זמן להרבה דברים

אבל אין לי זמן לדברים אחרים

זה לא זמן מתאים עכשיו

הכל עניין של זמן

מה לעזאזל?

כל הזמן,

באותו הזמן

זמן

אז הזמן עובר

הדקות

השעות

הימים

שבועות

שנים

עשורים

אנחנו לא נהיים יותר צעירים

להפך

אז כבר הרבה מאד זמן

אני מחכה שיגיע הזמן

הזמן הנכון

הזמן שלי

הזמן שלך

הזמן שלנו

ואולי, מרוב הסתכלויות על השעון

ובהייה במחוגגים הזזים

פספסתי את הזמן הנכון

ואולי עוד רגע

אני אבקש רק עוד קצת

עוד כמה דקות

תן לי שנייה

תן לי דקה

תן לי שעה

רק להבין

מה לעזאזל קרה

אולי אם תכנס פנימה

אולי תבין

אולי לא

אולי תתבלבל

ותגיד כמוני

מה לעזאזל

יש ים

ויש תהום

יש חושך

ויש אור

ויש אותי פה באמצע

העולם הזה שלי

עומדת

מחכה

מעשנת סיגריה

נבוכה

מסתכלת על השעון

מסתכלת על החיים

מבינה

לא מבינה

רוצה

לא רוצה

מחליטה

ומבטלת

מחכה

מחכה שיגיע הזמן

הצד השני של הבר - טיפ קטן

"חשבון בבקשה"
זה מתחיל או ליתר דיוק ככה זה נגמר
צמד המילים האלו
כל כך משמעותיים
כל כך הרבה משקל
משפיעות על כולם
על המלצר, הברמן, בעל הבית, הסועד, ואפילו השכן....
לא לצעוק,
אני אסביר

ההשפעה על המלצר ובעל הבית, ברורה לכולנו
ולכן אבחר להרחיב על 2 מקרים אחרים:

1. על החבר'ה,
קחו בחשבון, שכאן החשבון עלול להיות החלק הבעייתי של הערב
לפעמים אתם הרבה,
לפעמים חלק הולכים,
לפעמים חלק לא שמים מספיק
איך זה קורה?
וזה תמיד קורה
אתה יודע מה שתית, לא?
אז אתה אמור לדעת כמה להשאיר
לא תורה מסיני...
ובכל זאת זה קורה לי, זה קורה לך, זה קורה לחבר'ה
זה קורה לכולנו.
תופעה נוספת שמתרחשת כאשר החבר'ה מזמינים חשבון,
זה תופעת המחכים...
מכירים אותם?
אלה שמשלמים אחרונים
שסופרים בסוף את הכסף,
רואים כמה חסר ואז שמים
היכול להיות שחלק מהחבר'ה השאירו יותר
אולי – טיפ?
היכול היות שזה קורה כתוצאה מעודף אלכוהול
אם אתה ממש, אבל ממש, שיכור
ואין לך כוח/מוח לחשב....
ואולי זה סתם חוסר כוח כללי כזה...
ואולי, רק אולי...
מישהו בחבר'ה...

2. והשפעה השנייה, החשובה השפעה על הדייט.
אז הנה,
עכשיו הגענו לתכל'ס
אתם בדייט,
שתיתם
צחקתם
אכלתם
דיברתם
וכו, וכו, וכו
הגיע זמן החשבון...

מה עושים?
מי משלם?
לי יש חוקים די בסיסים,
דבר ראשון אוטומטית אני אשלח את היד לארנק
לא יעצור אותי – אני אשלם את החלק שלי, הכל טוב ויפה
כן יעצור אותי – אני אעשה הערכת מצב:
אם לפי דעתי היה דייט טוב, ואני מעוניינת בעוד אחד, אני אתן לו לשלם
ואדרוש שבדייט הבא, אני אשלם
אם הדייט היה גרוע, אני אתעקש לשלם את חלקי
ואם הוא ממש עצבן אותי, וזה קורה
אז שיבושם לו, אני אשתוק ואוודא שהשאיר טיפ
זאת נראית לי אידיאולוגיה די טובה
ואם מישהו קורא את זה, ובמקרה יוצא איתי לדייט
– הוא כבר יבין לבד את הרמז J

לאחרונה נחשפתי לתופעה מזעזעת -
אני אקרא לה בשם "טריק השירותים"
מזמינים חשבון
ואז אחד מבני הזוג
לרוב הצד הנשי
יעמד ויצהיר "אני הולכ/ת לשירותים"
....

כן, לא להאמין
זה קורה, נשבעת
היא משאירה את הבחור עם החשבון
והמסכן נאלץ לשלם
היא לא עושה מחווה...
...

באופן מפתיע יש לי כמה דברים להגיד בנושא:
לבחורה – את לא מתביישת
לנצל ככה את הבחור
זה לא לעניין
זה עלוב
זה נמוך
זה מוציא את כל הג'נדר שלך
הנשי, היפה
מכוער!
אני מבקשת שלא תעשי את זה שוב
ובחור – איפה עמוד השדרה שלך
מה אתה שולף את הכרטיס ומשלם
חכה עד שהיא תחזור
ואם אתה רוצה לעצבן
תקום ותלך אתה לנוחיות גם כן, איך שהיא תחזור
שגם היא תבהה בחשבון כמה דקות
אה, ובשירותים – קח ת'זמן
....
ועוד משהו לדייטרים
כאן לטיפ יש משמעות – אתה לא רוצה שהיא תחשוב שאתה קמצן
וכנ"ל גם לגביך
וגילוי נאות, כאן, אני חייבת להודות,
הטיפ הזה – הוא גם בשבילי....

תודה