או ליתר דיוק
חזרה לרחמים העצמיים
לחיקה של אמא
יש רגעים כאלה
שבו כל מה שבא
זה חיבוק מאמא
בגילי המופלג, אמא לא מסתובבת סביבי,
וחיבוק הוא כבר לא דבר מובן מעליו
אבל הרחמים העצמיים
הם עדיין שם
והם מגיעים ברגעים הכי מוזרים
כשיורד גשם,
ביום הכי גשום שהיה
ואין מוניות
אז אני נאלצת ללכת ברגל
והרוח שברה את המיטריה
והטיפות הרטיבו את הסיגריה
והמכונית שעברה השפריצה על כולי מים
סף הרחמים מתמלא
וגולש דרך העיניים
וכל מה שבא לי באותו רגע...
זה חיבוק, חיבוק של אמא
או בבוקר, מוקדם
אחרי שעתיים שינה
בגלל שכל הלילה הכנתי עבודה
לא כי נהנתי ויצאתי לבלות
כי הייתי חייבת
והשעון המעורר לא מפסיק לצלצל
והעיניים מסרבות להיפתח
והכרית כל כך נוחה
והשמיכה כל כך חמימה
והדבר האחרון, בעולם
שאני רוצה, זה לקום
אז, סף הרחמים מתמלא
וגולש דרך העיניים
וכל מה שמתחשק לי באותו רגע...
זה חיבוק, חיבוק של אמא
ולפעמים, אחר הצהריים
כשאני חוזרת מהלימודים
עם האוטו
והשעה כבר שש
והפקקים מייאשים
ואין חניה
ועשרות סיבובים
ואפילו החניון מלא
ואין מקום על האדום לבן
ואין מוצא
אין פתרון
ואפילו המוזיקה ברדיו כבר לא מהווה נחמה
אז, סף הרחמים מתמלא
וגולש דרך העיניים
וכל מה שמתחשק לי באותו רגע...
זה חיבוק, חיבוק של אמא
והכי הרבה, כשאני חושבת על החיבוק הזה
וכמה שהוא זמני
ושזה לא כמו פעם
כשהייתי ילדה
והוא לא תמיד שם
וצריך להגיע אליו
צריך להגיע אל אמא
אז, סף הרחמים מתמלא
והכוס מתמלאת בהתאמה
באלכוהול
ויסקי, בירה, קוניאק, ערק
זה לא משנה
משהו חם
משהו קר
שיזרום בגרון
שיכהה את המוח
ויוריד את סף הרחמים
כי אנחנו כבר לא ילדים
ואין כמו להטביע את הדמעות
ככה זה אצלנו
אנחנו מבוגרים
לחיים...
זה מצחיק שאת מתבכיינת על חיבוק מאמא.
השבמחקמעניין מה אליס היתה כותבת אם היה לה בלוג... רק קצת יחס, יחס של מיה..
היי היי היי, הצטרפתי לבלוג שלך רק כי כל כך אהבתי את מה שכתבת!!
השבמחקבאמת נגע ללב, התחברתי לכל מילה.
לדעתי הוא הכי יפה שכתבת! המילים, המשמעות, החוזק והעוצמה של מה שרשמת...
חחח אבל עזבי אותך, זה הכל כי ישבת ליד רחמים וזה נתן לך השראה...
יאללה..אני בפנים!!..מחכה לקרוא עוד כאלו...תענוג!
נשיקות!!