זה מוזר, אני יודעת
זאת לא הכוונה
אבל באמת
כשחושבים על זה רגע
הרגע הזה שלפני, הוא הרגע האחרון שזה בידיים שלך
הרגע שבו עדיין יש לך שליטה
שאתה עדיין לא מתחרט
שאתה עדיין יכול לשנות
להוסיף
להוריד
לברוח
לרוץ
לעשות מה שאתה רוצה
כי רגע אחר כך
שנייה אחר כך
זהו
זה כבר לא אצלך
זה כבר לא שלך
ברגע שאחרי אתה תלוי
חושב
מנתח
מצפה
מתבייש
מסמיק
ושום דבר לא כי אתה רוצה
לא כי אתה בוחר בזה
זהו, זה כבר לא הרגע שלך
חיכית לרגע הזה
חיכית לו תקופה
והנה הוא מגיע
עכשיו ברגע זה ממש
ועבר
וכל הציפייה
וכל התכנונים
מתגמדים
נעלמים
מפנים מקום לרגעים חדשים
והם, הם צורכים את אותה אנרגיה
אם לא יותר
שוב לחכות
שוב לתכנן
שוב
ושוב ושוב
ואז גם הם חולפים
מלא רגעים
ויש את הרגעים האלה
המשמעותיים ממש
אלא שבונים עליהם הרים וגבעות
אלא שנדמה שבהם נכבוש את העולם
ואחריהם הכל יראה ורוד יותר
הכל יהיה טוב יותר
אלא הרגעים הכי מבלבלים
כי גם הם עוברים
והעולם לא נכבש
והכל נשאר אותו צבע, אותו דבר, פחות או יותר
ועכשיו מה?
אבל הכי מעצבנים אלו הרגעים הלא מתוכננים
אלה שפתאום קורים
בלי התראה מוקדמת
בלי ציפייה
לא נותנים לך להנות מהם
ישר ולעניין
קח או תלך
טוב או רע
גם הם לא בשליטתך
אז נכון, יש לי בעיה עם שליטה
מודה
אני מעדיפה להיות בה
מעדיפה לנצור אותה
לאחוז בה חזק
כי ברגע שהיא כבר לא אצלי
היא אצל מישהו אחר
ואז זה כבר הרגע שלו
ולא ממש בא לי לחלק ככה רגעים לכל מי שרק רוצה
או ליתר דיוק
לכל מי שרק לוקח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה