בכל מקום עבודה זה קורה
לא רק בבר
נכנס לקוח, תמים לכאורה
מזמין
מתבונן
ואז אומר " את יודעת, אני עבדתי פה פעם"
"יופי" אני עונה
ואז, דממה....
ושניות הדממה הזאת,
הן מנבאות את המשך השיחה
השיחה מפה רק תעצבן אותי יותר
ואני אאלץ להמשיך לחייך ולהנהן
לא באמת איכפת לי שהוא עבד פה פעם
הוא לא עובד פה היום, אז אין לי באמת סיבה להיות נחמדה אליו
הימים שלו עברו
-עכשיו זה הימים שלי
ואז הוא מתחיל לשאול שאלות:
"עדיין שומרים את הלימונים במקרר?"
"הפסקתם להשתמש בליים ההוא?"
"סטולי, עדיין וודקת הבית?"
"עדיין שומרים את הלימונים במקרר?"
"הפסקתם להשתמש בליים ההוא?"
"סטולי, עדיין וודקת הבית?"
עכשיו, אני שואלת את עצמי, ואותו בלב
באמת, באמת מעניין אותך איפה אנחנו שמים את הלימונים!
מה איכפת לך
אתה לא מתכוון להכנס למאחורי הבר ולמזוג לעצמך, נכון?
סביר מאד להניח שאתה לא הולך לקנות את הבר
אז מה משנה לך באיזה ליים אנחנו משתמשים - הזמנת בירה
בבירה אין ליים
(לפחות פעם אחרונה שבדקתי)
אני יודעת, אני נשמעת טרחנית
אבל פעם אחת שזה קורה זה נחמד, אולי אפילו נערוך השוואה אמיתית (נפתח טבלה)
ואולי לא
ואולי לא
אבל זה לא קורה פעם אחת, כמעט בכל מקום יש עובדים שעבדו שם פעם
ואני יום אחד גם אני אהיה עובדת שעבדה כאן פעם
אבל אני נשבעת
ברגע זה
יד על הלב
אני לא אכנס לבר/מסעדה/בית קפה
ואצהיר "אני עבדתי פה פעם"
כי אני יודעת
שבתחום הזה לפעם אין משמעות
עכשיו זה הזמן היחידי שמעניין
הפעם יכול רק לעצבן, הרי פעם הכל היה יותר טוב
פעם הכל היה יותר יעיל
תמיד בדיעבד דברים נראים טוב יותר
אבל אנחנו בעכשיו לא בדיעבד אנחנו בהווה
וההווה לא תמיד כזה טוב (עדיין)
למה זה קורה
למה הוא מרגיש צורך לציין את זה
האם זה משנה לבחורה שלידו
זה באמת מרשים אותה?
היא מסתכלת עליו ואומרת "ואו, איזה מוצלח"
מוצלח שהוא עבד פה? או מוצלח שהוא עזב?
אני חושבת שזה ממש לא משנה לה עבד/לא עבד.... ווטאבר
ואולי הוא חושב שהחבר'ה שלו יתרשמו
ויגידו "איזה מגניב"
אני לא רוצה לחזור על עצמי שוב... אבל מגניב שהוא עבד פה? או...
אני חושבת שזה לא מעניין אותם עבד/לא עבד... ווטאבר
אז אחרי שביססנו שזה לא מעניין אף אחד
פרט למעסיק הבא שכבר ידע לבקש קורות חיים
אני מבקשת לנצל את הבמה שיצרתי לעצמי,
ומבקשת ממך, שים יד על הלב
ותבטיח לי ולכל העובדים אי שם
שלא תכנס למקום העבודה שלנו ותגיד
"את יודעת, אני עבדתי פה פעם"
"את יודעת, אני עבדתי פה פעם"
תודה
בדידות ת"א... עבד לא עבד זה לא משנה, לימונים לא לימונים זה בכלל לא הקונצפט.
השבמחק"צעירי ת"א" בודדים, מחפשים שייכות מחפשים לאחר תפיחה קלה על השכם ואולי באמת לסתם "וואלה..." שמתלווה עם חיוך נחמד מהברנית שנידונה לחייך בתרומה לסכום סימלי (ביותר)
העולם קר ומנוקר... הצורך שלנו כחייה החייה במקהלה שגדלה מידי ואתה נאבד בה. עד כדי שיצא ממך משפט שייכות מעצבן כמו " את יודעת?... אני עבדתי פה פעם!"
לפחות יש ברמניות טובות שלא משנה מה מתחולל להן בפנים הן יעניקו לך את החיוך... שתכלס זה מה שצריך